ידגד יבוא ושיווק בע"מ נ' נקניק נהריה כשר, זוגלובק בע"מ

החלטה

1.הנתבעת היא חברה בע"מ והתובעת שגם היא חברה בע"מ הייתה בקשרים מסחריים עימה.

ביום 30.6.11 הגישה התובעת תביעה לצו מניעה קבוע, שיורה על צמצום ערבות בנקאית שהיא נתנה עבור הנתבעת מסכום של 300,000 ₪ לסכום של 50,000 ₪ ולהורות שלאחר תאריך 28.10.11 הבנק לא יכבד עוד את הערבות, כלומר היא תהיה מבוטלת.

2.הוגשה גם בקשה לצו מניעה זמני ונטען כי ההתקשרות בין הצדדים הסתיימה על פי בחירתה של הנתבעת אך הנתבעת משתמשת בערבות הבנקאית ע"מ להבטיח פירעון חוב של חברה אחרת שאיננה התובעת.

3.סעיף 9 לחוזה ההתקשרות בין הצדדים קובע כי "לצורך מילוי התחייבויותיו של ידגד יבוא ושיווק בע"מ כלפי החברה, ע"פ חוזה זה מסכים ידגד יבוא ושיווק בע"מ כי הערבויות והביטחונות שנתן ו/או נותן לחברה, תשמשנה לקיום התחייבויותיו כנאמר בחוזה זה.

והביטחונות הנ"ל יהווה ביטחון אף אם ניתנו למטרה אחרת.."

4.בתום הדיון שהתקיים ביום 18.7.11 הגיעו הצדדים להסכמה על פיה הערבות הבנקאית תצומצם ל – 130,000 ₪, תוארך עד ליום 29.2.12 ותוסיף להצטמצם בהתאמה לאחר פירעון כל שיק שבידי הנתבעת והמשיבה, אם תרצה לממש אותה, תצטרך לפנות בבקשה חוזרת לבימ"ש.

5.בקשה כאמור, הוגשה לפני מספר ימים והדיון בה התקיים היום בפניי.

טענת הנתבעת כי השיקים הפסיקו להיפרע לא נסתרה, מחוסר ידיעה של התובעת.

התובעת טוענת כי היעתרות לבקשת הנתבעת וביטול צו המניעה הזמני יצור מבחינתם מצב בלתי הפיך שבו הערבות תמומש למרות שייתכן שבסופו של ההליך, יקבע בימ"ש שהערבות כלל לא ניתנה למטרה אליה מתכוונת הנתבעת בעת המימוש.

6.מנגד, טוענת הנתבעת כי אי היעתרות לבקשה שהגישה לפרעון הערבות באופן מיידי, תגרום לכך שבחלוף מספר ימים מהיום, תפקע הערבות והיא תעמוד בפני שוקת שבורה, כאשר לא תוכל לממש אותה, גם אם בימ"ש שידון בתיק העיקרי יקבל את כל טענותיה כנכונות.

7.ראוי להדגיש שבין לבין תוקן כתב התביעה, וכיום איננו כתב תביעה לסעד של צו מניעה אלא תביעה כספית לכל דבר ועניין. סכום התביעה הוא קרוב ל – 80,000 ₪.

עם זאת, בין הסעדים המתבקשים בתביעה כלולה גם הצהרה שהערבות הבנקאית פקעה.

כך שלא ניתן לומר, כפי שטוענת הנתבעת, שהתובעת זנחה את הסעד של אי מימוש הערבות הבנקאית.

8.לגופו של עניין, מדובר במצב שבו כל החלטה שאתן עלולה לגרום נזק משמעותי לצד האחר, אמנם נכון הוא שכיום ישנו צו מניעה זמני שניתן בהסכמה, אך למעשה בבסיס ההסכמה אליה הגיעו הצדדים בישיבת יום 18.7.11 היתה הנחה שעד לסוף חודש פברואר 2012 עשוי כל החוב להיפרע מאליו ע"י שיקים, דבר שייתר את הדיון בבקשה לצו מניעה.

הדבר לא קרה והחוב לא נפרע.

9.נקודת המוצא היא שחילוטה של ערבות בנקאית לא יעוכב וראה רע"א 4256/93 שיכון עובדים נ' ארז פד"י מ"ח (1) 450.

בין הצדדים אמנם ישנה מחלוקת האם הערבות ניתנה בגין חובה של התובעת או בגין חוב של חברה אחרת, ולטענת הנתבעת אף אם ניתנה בגין חוב לחברה אחרת, הרי הוסכם בין הצדדים שהיא תשמש גם למטרת החוב של התובעת לנתבעת. הסכמה כזו אם היתה בכלל ללא ספק היתה בע"פ,. אך אין לומר שמדובר בהסכם בע"פ נגד מסמך בכתב, שכן

מדובר בהסכמה מאוחרת במישור הזמן להתקשרות הראשונה בין הצדדים.

9.מעבר לכך, שנזקה של הנתבעת כתוצאה מאי מימוש הערבות הבנקאית יהיה גדול לעין ערוך מנזקה של התובעת במקרה שהערבות תמומש, הרי לא מצאתי כי התמלאו התנאים שנקבעו בפסיקה לעיכוב מימוש הערבות הבנקאית.